<h1>ספר החינוך מצוה תקנ"ג</h1>
<h2>דף מו.</h2>
שנצטוה מוציא שם רע על אשתו שתשב תחתיו לעולם ואפילו היא עורת או מוכת שחין, שנאמר [דברים כ"ב] ולו תהיה לאשה, ומכלל דין זה שנצטוו בית דין גם כן להלקותו על אשר הוציא שם רע בשקר ולעונשו מאה סלעים כסף מזוקק כמו שנאמר בפרשה, ופירשו זכרונם לברכה שאזהרת מוציא שם רע היא בכלל לא תלך רכיל בעמך [מצוה רל"ו]. משרשי המצוה ליסר הנבלים מעשות נבלות רעות כאלה, וכענין שנכתוב למטה סמוך בעזרת השם בדין אונס [מצוה תקנ"ז]. מדיני המצוה כתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [נערה בתולה פ"ג ה"ו] כיצד הוצאת שם רע הוא שיבוא לבית דין ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים וכשבקשתי על הדבר נודע לי שזנתה תחתי אחר שארסתיה ואלו הם עדי שזנתה בפניהם, ובית דין שומעין דברי העדים וחוקרין עדותן, אם נמצא הדבר אמת נסקלת, ואם הביא האב עדים והזימו העדים שהביא הבעל ונמצאו שהעדים העידו שקר יסקלו, וילקה הוא, ואף על פי שאין בזה מעשה אלא דבור התורה חייבתו כאן במלקות כדכתיב ויסרו אותו, ויתן מאה סלע, ועל זה נאמר ואלה בתולי בתי אלו העדים שיזימו עידי הבעל, חזר הבעל והביא עדים אחרים והזים עידי האב הרי הנערה ועידי האב נסקלין, ועל זה נאמר ואם אמת היה הדבר הזה, מפי השמועה למדו שפרשה זו היא שיש בה עדים זוממין וזוממי זוממין, הוציא שם רע עליה והיא בוגרת אף על פי שהביא עדים שזנתה תחתיו כשהיא נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס, ואם נמצא הדבר אמת הרי זו תסקל אף על פי שהיא בוגרת הואיל ובעת שזנתה נערה היתה. ויתר פרטיה בפרק ג' וד' ממכות ובפרק ג' וד' מכתובות. ונוהגת לענין המלקות והקנס בזמן הבית שהיינו דנין דיני קנסות, ולענין שתשב אשה תחת בעלה לעולם אף בזמן הזה שמצוה עליו בכך, שזה באמת מצוה היא ולא קנס.
